דרך וסיפורי דרך
יוצאים מירושלים, ונוסעים בכביש מס'1 מערבה.
מוצה - שסרידימ של חווה צלבנית גדולה התגלו שם לאחרונה
קסטל – מבצר צלבני (castelum)
צובה – מצודה גדולה ששמה Bellmone (ההר היפה)
מחלב בעין חמד –) AkvaBellaמימ יפים (שנמצאת שם חווה מבוצרת (עוד נגיע לשם באחד הסיורים)
נביא סמואל
בשוליים של מבשרת ציון, בדרך לנביא שמואל נמצאת חירבת לוזה (מעבר לקו הירוק)

יורדים שער הגאי

מחלף לטרון, מעל למנזר השתקנים נמצאו סרדים של מצודה צלבנית גדולה ששמה La Trout De Chevalier ונאסוק בגילגולי של שמה בהמשך היום

הכביש מס'1 נסלל לכבוד ביקורו של קיסר פרנס יוזס, לכבוד ביקורו (הדרך עצמה הרבה יותר קדומה, אך עם ביקורו היא נהפחת לכבוש סלול)

*מחראב-(גומחת תפילה)

מקם של אימם אלי :
הלך פאם אימם אלי אין שם ברך, וראה ילדה יושבת ובוחה
-למה את בוחה ילדה? (שואל אותה אימם אלי)
 ו היא סיפרה לו שאימא שלך אוהי לקנות זיבדה, בשביל להביא אותה לאחיה לארוחת בוקר (מאין שמנת)  והיא רצה עם השמנת, נפלה, וכל השמנת נשפכה על האדמה, ואומרת "אין לנו מה לאכול בבית, זה כל מה שהיה"
הרי אימם אלי היה חזק מאוד, הוא לקח את האדמה וסחט מימנה כל הזיבדה על תוך הצנצנת כך, שכל הזיבדה חזרה למקומה.
ילדה הודעה לו ורצה הביתה
אך האדמה, שידועה שזוחרת הכל, לא סלחה לאמם עלי על כך שהכאיב לה כשר סחטהה
ולאחר מותו, רק הכניסו אותו לכבר, עוד לא הספיקו לסיים את התפילה, ירקה אותו אדמה החוצה, ניסו לקבורו במקום אחר, אך האדמה לא סלחה לו, וירקה אותו גם שם
עד בעצם ליום הזה הם נודדים איתו מי מקום למקום ומנסים לקבורו, אך האדמה מסרבת לקבל אותו לכירבתה, על הכאב הנוראי שגרם לה
אין לנו בארץ לא מעט מקומות שניסו לקבור שם אימם אלי, 
אד היום, עם אתם פוגשים אנשים אם ארון קבורה, מיואשים, איפים, שנאצרים מדי פאם ולאחר זמן מה נראה הגופה עפה, אז פגשתם את החברים של אימם אלי  .

 סיור

התל משמאל
צלבנים קבשו את הארץ ב 1099 ו לאחר מכן הם מקימים מצודות בנקודות המפתח. אחד מי נקודות האלה הוא אמק אילון.
בםוף מאה 12 םלח אל דין קובש את הארץ מי ידי הצלבנים. המקום חרב והשמו נישקח
בימי הביניים מגיעים צליינים לארץ הקודש, רואים סרידים של מצודה, שועלים מי מקומים מה שמה? –

ומה שנשאר מי שם הארוך "לה טרוא דה שובליי" זה  "אל לטרוא", והם מחפסים מה מי השמות  שהם יודעים מי הסטוריה מתים אל הנישמה. הם יודעים שבלטינית Latronius  זה גנב. אז הם מחליתים שיכול להיות שכן היה ביתו של הגנב הטוב (שנצלב עם ישועה) ואז הם קוראים למקום Domus Konis Latrunius (בית גנב הטוב) והמקום מתחיל להיות מקום לעליה לרגל ובמאה 19 בונים כן מינזר.
בראש התל חורבות של מצודה הגדולה, שבחלק מי המיבנים יושבים אכשב קבוצה גרמנית  

      «Jesus Brothers» ששיפצו חלק מי המיבנים הצלבנים (נבקר שם)
ולרגלי המצודה, המנזר אתרפיסתי שקיבל את השם העממי "מנזר השתקנים"

בצד השני של מחלף לטרון רואים את סרדים של כנסיה קדומה, כנסיה צלבנית, אך היא נמצאת על הסרדים של כנסיה קדומה יותר, כנסיה ביזנטית. שהיא קשורה לסיפור אחר. לסיפור של התגלותו של ישועה לאחר הקמתו לתחיה. הוא מתגלה לשני אנשים שנמצאים בדרכם לירושלים מי אמאוס. הזיהוי של המקום שנקרא אמאוס הוא בהיתי. אחד מי מקומות המזוהים אם אמאוס הוא בתוך בפרק קנדה, סרדים של כפר ערבי בשם מוואס, וזה שומר את השם אמאוס, בגלל זה נבנתה על סרדיו כנסיה שמציינת את מקום התגלותו של ישועה לשני אלה. אך זה לא המקום היחידי שמזוהה עם אמאוס, יש כניסה בנדיקטינית במרכז האבו גוש, וכנסיה בקובייבה, וגם במוצא הסרדים של הכנסיה... כל המקומות האלה המזוהים עם אותו מקום.

 כביש 6

אנחנו עולים על כביש 6 במחלף בן שמן ומתחילים לנסועה צפונה. כביש 6 הוא כביש אגרה, שהקטה הפתוח שלו היא מי מחלף סורק בדרום, עד מחלף עירון בצפון שמגיעים מי קצה עד קצה שני במשהוא כמו 44 דקות ו26 ש"ח בלי פקקים ובלי רמזורים.
וזה לא סוף, ממשיכים לבנותו נחון לעכשו עד קיריית גת בדרום, ועד צומת אלייקים בצפון
הכביש הזה יושב על ציר הסטורי קדום, כי הדרך העתיקה התרחקה מי החוף בגלל עופי ביצתי של מישור החוף, ועברה לרגלי השפלה.

לאורך כביש 6 בבניתה נכספו כמו וכמה אתרים בעלי משמעות הסטורי וארכאולוגי מי תקופות מישנה ותלמוד, מי בחינה דמוגרפית חיו פו הרבה אנשים גם לפני תקופה ביזנתית, וגם לאורכה. כי נהוג לתקופה הזאת לקחת מקדם של כי 50 איש על דיונם, אך זה מאוד לא מדויק, ומשוך באוזניים.

גם ליפני בניית כביש 6 היה כביש באזור, כביש 444 שנסה מי מחלף בן שמן למגידו, אך רובו עובר בתוך כפרים ערבים ובשטחים מסוכנים למידי

מימינינו ראש העין – שהייתה פעם מצודה גדולה ששמרה על הדרך – מצודת צדק (סעדיק) על שם משפחה שגרה שם. הייתה פעם שם גם מצודה צלבנית, ולפניה מצודה ביזנתית.

משמאל תל בחק – לאורך כל ההסטוריה מתקיים שם ישוב, הבית – הוא מצודה תורכית על תל אפק השומרת על מעיינות של נחל ירקון
אפק מוזכר גם בתנ"ך, אחד הקרבות החשובים בין פלישטים לשבטי ישראל.
חירבת סרדה – מזוהה עם אבן עזר

הסיפור
(שמואל א, פרק ד')

וַיְהִי דְבַר-שְׁמוּאֵל, לְכָל-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה, וַיַּחֲנוּ עַל-הָאֶבֶן הָעֵזֶר, וּפְלִשְׁתִּים, חָנוּ בַאֲפֵק.  ב וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל, וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה, כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ.  ג וַיָּבֹא הָעָם, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ, וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ.  ד וַיִּשְׁלַח הָעָם, שִׁלֹה, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה צְבָאוֹת, יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי, עִם-אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים--חָפְנִי, וּפִינְחָס.  ה וַיְהִי, כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיָּרִעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל, תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וַתֵּהֹם, הָאָרֶץ.  ו וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-קוֹל הַתְּרוּעָה, וַיֹּאמְרוּ, מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים; וַיֵּדְעוּ--כִּי אֲרוֹן יְהוָה, בָּא אֶל-הַמַּחֲנֶה.  ז וַיִּרְאוּ, הַפְּלִשְׁתִּים--כִּי אָמְרוּ, בָּא אֱלֹהִים אֶל-הַמַּחֲנֶה; וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ, כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם.  ח אוֹי לָנוּ--מִי יַצִּילֵנוּ, מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה:  אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים, הַמַּכִּים אֶת-מִצְרַיִם בְּכָל-מַכָּה--בַּמִּדְבָּר.  ט הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים, פְּלִשְׁתִּים--פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים, כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם; וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים, וְנִלְחַמְתֶּם.  י וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים, וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו, וַתְּהִי הַמַּכָּה, גְּדוֹלָה מְאֹד; וַיִּפֹּל, מִיִּשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף, רַגְלִי.  יא וַאֲרוֹן אֱלֹהִים, נִלְקָח; וּשְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס.  יב וַיָּרָץ אִישׁ-בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא; וּמַדָּיו קְרֻעִים, וַאֲדָמָה עַל-רֹאשׁוֹ.  יג וַיָּבוֹא, וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל-הַכִּסֵּא יך (יַד) דֶּרֶךְ מְצַפֶּה--כִּי-הָיָה לִבּוֹ חָרֵד, עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וְהָאִישׁ, בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר, וַתִּזְעַק, כָּל-הָעִיר.  יד וַיִּשְׁמַע עֵלִי, אֶת-קוֹל הַצְּעָקָה, וַיֹּאמֶר, מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה; וְהָאִישׁ מִהַר, וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי.  טו וְעֵלִי, בֶּן-תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה; וְעֵינָיו קָמָה, וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת.  טז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל-עֵלִי, אָנֹכִי הַבָּא מִן-הַמַּעֲרָכָה, וַאֲנִי, מִן-הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם; וַיֹּאמֶר מֶה-הָיָה הַדָּבָר, בְּנִי.  יז וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר, נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה, הָיְתָה בָעָם; וְגַם-שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים, נִלְקָחָה.  {פ}
יח וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיִּפֹּל מֵעַל-הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת--כִּי-זָקֵן הָאִישׁ, וְכָבֵד; וְהוּא שָׁפַט אֶת-יִשְׂרָאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה.  יט וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת-פִּינְחָס, הָרָה לָלַת, וַתִּשְׁמַע אֶת-הַשְּׁמוּעָה אֶל-הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ; וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד, כִּי-נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ.  כ וּכְעֵת מוּתָהּ, וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ, אַל-תִּירְאִי, כִּי בֵן יָלָדְתְּ; וְלֹא עָנְתָה, וְלֹא-שָׁתָה לִבָּהּ.  כא וַתִּקְרָא לַנַּעַר, אִיכָבוֹד לֵאמֹר, גָּלָה כָבוֹד, מִיִּשְׂרָאֵל; אֶל-הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וְאֶל-חָמִיהָ וְאִישָׁהּ.  כב וַתֹּאמֶר, גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל:  כִּי נִלְקַח, אֲרוֹן הָאֱלֹהִים.  {פ}
שמואל א פרק ה
א וּפְלִשְׁתִּים, לָקְחוּ, אֵת, אֲרוֹן הָאֱלֹהִים; וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן הָעֵזֶר, אַשְׁדּוֹדָה.  ב וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיָּבִאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן; וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ, אֵצֶל דָּגוֹן.  ג וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה; וַיִּקְחוּ, אֶת-דָּגוֹן, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ, לִמְקוֹמוֹ.  ד וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה; וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו, כְּרֻתוֹת אֶל-הַמִּפְתָּן--רַק דָּגוֹן, נִשְׁאַר עָלָיו.  ה עַל-כֵּן לֹא-יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל-הַבָּאִים בֵּית-דָּגוֹן, עַל-מִפְתַּן דָּגוֹן--בְּאַשְׁדּוֹד:  עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.  {פ}
ו וַתִּכְבַּד יַד-יְהוָה אֶל-הָאַשְׁדּוֹדִים, וַיְשִׁמֵּם; וַיַּךְ אֹתָם בעפלים (בַּטְּחֹרִים), אֶת-אַשְׁדּוֹד וְאֶת-גְּבוּלֶיהָ.  ז וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-אַשְׁדּוֹד, כִּי-כֵן; וְאָמְרוּ, לֹא-יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ--כִּי-קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ, וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ.  ח וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת-כָּל-סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ מַה-נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, גַּת יִסֹּב אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּסֵּבּוּ, אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  {ס}
ט וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אֹתוֹ, וַתְּהִי יַד-יְהוָה בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וַיַּךְ אֶת-אַנְשֵׁי הָעִיר, מִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם, עפלים (טְחֹרִים).  י וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, עֶקְרוֹן; וַיְהִי, כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עֶקְרוֹן, וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרֹנִים לֵאמֹר הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת-עַמִּי.  יא וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת-כָּל-סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֹׁב לִמְקוֹמוֹ, וְלֹא-יָמִית אֹתִי, וְאֶת-עַמִּי:  כִּי-הָיְתָה מְהוּמַת-מָוֶת בְּכָל-הָעִיר, כָּבְדָה מְאֹד יַד הָאֱלֹהִים שָׁם.  יב וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא-מֵתוּ, הֻכּוּ בעפלים (בַּטְּחֹרִים); וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר, הַשָּׁמָיִם.
שמואל א פרק ו
א וַיְהִי אֲרוֹן-יְהוָה בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים, שִׁבְעָה חֳדָשִׁים.  ב וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים, לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמֹר, מַה-נַּעֲשֶׂה, לַאֲרוֹן יְהוָה:  הוֹדִעֻנוּ, בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ.  {ס}
ג וַיֹּאמְרוּ, אִם-מְשַׁלְּחִים אֶת-אֲרוֹן אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַל-תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם--כִּי-הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ, אָשָׁם; אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם, לָמָּה לֹא-תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם.  ד וַיֹּאמְרוּ, מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ, וַיֹּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, חֲמִשָּׁה עפלי (טְחֹרֵי) זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב:  כִּי-מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם, וּלְסַרְנֵיכֶם.  ה וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי עפליכם (טְחֹרֵיכֶם) וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם, הַמַּשְׁחִיתִם אֶת-הָאָרֶץ, וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כָּבוֹד; אוּלַי, יָקֵל אֶת-יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם, וּמֵעַל אֱלֹהֵיכֶם, וּמֵעַל אַרְצְכֶם.  ו וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת-לְבַבְכֶם, כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת-לִבָּם:  הֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ.  ז וְעַתָּה, קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת, וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל; וַאֲסַרְתֶּם אֶת-הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה, וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה.  ח וּלְקַחְתֶּם אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל-הָעֲגָלָה, וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם, תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ; וְשִׁלַּח&#