לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה,
וזורקת משפט של הימור: "אתה ,או אני, או אתה?"
ואני בתוכי סגור, מילותי כבר אינן יוצאות,
וחוץ מללחוש את שמה,
מנגב לה את הדמעות.
תבכי לי עכשיו,
תבכי אני אומר,
זה כואב, זה יכאב,
אבל בסוף זה ישתחרר,
תבכי במקומי,
אני כבר לא יכול לבכות,
אני, תפקידי-
לנגב לך את הדמעות.
"תראה" היא אומרת לי, "ערפל מכסה את הכביש,
הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק".
ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות,
וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות.
תבכי לי עכשיו,
תבכי אני אומר,
זה כואב, זה יכאב,
אבל בסוף זה ישתחרר,
תבכי במקומי,
אני כבר לא יכול לבכות,
אני, תפקידי-
לנגב לך את הדמעות.
תמיד לאן שלא נסעתי במסלולי האהבות
היית איתי.
עם משקפי השמש באת, מסתיר את הסודות
מסתיר אותי.
את מי את אוהבת, את מי את אוהבת?
בתחנת הרכבות שאלתי
האם את יכולה כבר לקבל אותי
מכל השגעונות נגמלתי
בדיוק יצאה רכבת, והאדמה רעדה
קצת משונה שלא נשארת
קצת משונה שלא נשארת
מול השגעון רק אהבה
זאת התשובה זאת התשובה היחידה,
לשגעון
תחת משקפי השמש, היום ממשיך לאט
לפני זמנו
את מי את אוהבת, את מי את אוהבת?
בשדה התעופה שאלתי
לקח לי זמן לשאול, לקח לך זמן לענות
חיכיתי לתשובה שלך כי...
בדיוק המריא מטוס והאדמה רעדה
קצת משונה שלא נשארת
קצת משונה שלא נשארת
את מי את אוהבת, את מי את אוהבת?
בלילה במיטה לחשתי
הרי את יכולה כבר לקבל אותי
מכל השאלות החלשתי.
בדיוק דפק הלב, והאדמה רעדה
קצת משונה שלא נשארת,
קצת משונה שלא נשארת
קצת משונה שלא נשארת
לילה אחד כשהלכנו בתוך העיר
עברו בי כמה הרהורים
על אנשים שחיים פה
האם הם שונים מאיתנו
הולכים לישון כמו ילדים בעריסות
הולכים עד הסוף
רק אצלנו חבל תראי איך אצלנו
פעם תורי ופעם תורך לאהוב.
יכול היה להיות יותר פשוט
אם תסתגרי איתי בחדר החשוך
שלא תראי אחר מלבדי
שתהיי שלי.
קניתי לך ג'ינס חדשים
קנית לי חולצה לבנה שתתאים
פעם תורי לאהוב ופעם תורך
על קיר בעיר כתב מיואש צעיר
עיניה פוצעות אבל נשארתי שלם.
ובלילה ההוא
כשהלכנו בתוך העיר
דיברתי אלייך ולא ענית לי
מה הפריד אז ביננו
רגש כזה או רגש אחר
או אי הבנה עד הסוף
אצלנו חבל תראי איך אצלנו
פעם תורי ופעם תורך לאהוב.
קניתי לך תקליט של האבנים
קנית לי עגיל אבל זה לא לגילי
פעם תורי לאהוב ופעם תורך
על קיר בעיר כתב מיואש צעיר
עיניה פוצעות אבל נשארתי שלם.
אני רחוק שוב מהבית
חבוש מגבעת של אבי,
כל הסרטים שחור לבן
אחרת לא נבין
ואת בתוך הג'ינס שלך בסרט בחיים אולי
ולבמאי יש את כולם
הוא כמו האלוהים.
בודדת את רוקדת
שולטת בצעדייך
לפתע את מועדת
אני ניגש אלייך.
אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה
סוגרים פה בחמש
אז יש לנו דקה.
כשאת נצמדת אל כתפי
מטוס של קרב ממריא
הרבה דברים קורים
כשאת לוחשת לעברי:
בוא ונרקוד נשכח
נרקוד ביחד
בוא ונרקוד נשכח.
בוא ונרקוד נשכח נרקוד ביחד
בוא ונרקוד נשכח.
אני רחוק שוב מהבית
אני שוב במיעוט
את בתמונה מוידאו רך
אני מהמציאות.
ואת בתוך הג'ינס שלך רוקדת כמו מרים, אולי
כחול כחול הג'ינס שלך
עינייך זולגות ים.
המצלמה ננעלת
והצלם גונח
הוא יעשה לך ילד
אחר כך יתפכח
אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה
סוגרים פה בחמש אז יש לנו דקה.
כשאת נצמדת אל כתפי
מטוס של קרב ממריא
הרבה דברים קורים
כשאת לוחשת לעברי:
בוא ונרקוד נשכח
נרקוד ביחד
בוא ונרקוד נשכח.
בוא ונרקוד נשכח נרקוד ביחד,
בוא ונרקוד נשכח.
אני רחוק שוב מהבית
לוגם קפה הפוך
בספר שאני קורא
גם ג'ורג' זרוק דפוק
ולך יש את הג'ינס שלך
אך מה יש מתחתיו יש מה
בחדר יש לך אף אחד
אולי נלך אליו.
בודדת את נודדת
בלי להקה בלי עדר
כמוני מפחדת להזדקן לבד בחדר
אני לא מתייאש כשהתזמורת מפסיקה
סוגרים פה בחמש
אז יש לנו דקה.
כשאת נצמדת אל כתפי
מטוס של קרב ממריא
הרבה דברים קורים
כשאת לוחשת לעברי:
בוא ונרקוד נשכח
נרקוד ביחד
בוא ונרקוד נשכח.
בוא ונרקוד נשכח נרקוד ביחד,
בוא ונרקוד נשכח.
אני קרוב שוב אל הבית
משמאל מטע זיתים
במאי מארץ רחוקה
עושה ממך סרטים
את תרקדי בג'ינס שלך
אני על הבמה אלמד
אף אחד עוד לא ניצח
בשום מלחמה.
בואי ונרקוד נשכח
נרקוד ביחד
בואי נרקוד נשכח
בואי נרקוד נשכח את כל הפחד
בואי נרקוד נשכח.
ועדיין רוקד איתך בראשי
מביט בשעון וכמעט חמש ושלושים
ואם לא תגעי עד שש התייאש
אך העמוד פה מחר מול אותם ברושים
ועדיין אוהב עם הזמן עם כל דעד
וזוכר עוד היטב איך את אמרת
אחרי שתי פעמים טובות באה הפעם
שהורסת אותנו ואז זה נגמר
ונוסע עדיין באותה מכונית משומשת
קרוב לוואדי עם מנוע הרוס ויודע שאין
אפשרות נוספת מלבד להתחיל איתך באותו הריקוד
והכל מסתחרר כמו סוסים דוהרים בתוך חדר
סומך על ידך לא תתני לי ליפול בטעות
ואני מצטט כמו מלומד מתוך ספר "סינדרלה שלי נרקוד ונמות"
ונוסע עדיין באותה מכונית משומשת
קרוב לוואדי עם מנוע הרוס ויודע שאין
אפשרות נוספת מלבד להתחיל איתך באותו הריקוד
שמי העיר אדומים ואת בי פוגעת
ושני ילדים צוחקים מהשיר
כי איך את לא באה איך את לא באה
קבענו לרקוד בחמש ושלושים